אחרי צמד משחקי 4 של הגמרים האזוריים, הפעם נעסוק בהגנה של בוסטון במשחק 4 המזרחי, ההתקפה של דאלאס במשחק 4 המערבי ושחקנים שיכולים למצוא את עצמם עם תפקיד משמעותי יותר במשחקי 5 ובהמשך הפלייאוף.

1. ההגנה של בוסטון.

ההגנה של בוסטון הייתה הטובה ביותר בעונה הסדירה, וגם בפלייאוף היא עברה כמה מבחנים לא פשוטים, אבל כדי לנצח הם היו זקוקים לקליעה מבחוץ, כאשר המאזן שלהם במשחקים בהם הם קלעו בפחות מ-35% לשלוש עמד עד לפני יומיים על ניצחון אחד, וגם זה במשחק שבו הם קלעו ב-66.7% ל-2 נקודות ו-92.9% מהעונשין, לעומת 3 הפסדים. לעומת זאת, במשחקים של יותר מ-35% הסלטיקס עם מאזן של 8- 2.

לכן, הניצחון הגדול במשחק 4 היה מרשים וחשוב, גם מבחינת החזרה לשוויון 2 לקראת המשחקים שיכריעו את הסדרה בקרוב, וגם בגלל שלראשונה בפלייאוף, הסלטיקס ניצחו דרך ההגנה במשחק בו גם הם לא היו טובים בהתקפה. עם 8/34 לשלוש (23.5%) ו-39.7% מהשדה, הסלטיקס הצליחו לעצור את מיאמי על 27.5% מהשדה במחצית הראשונה (11/40), וזה עוד בלי להזכיר את סל השדה הראשון של ההיט – 8 וחצי דקות מהפתיחה, אחרי שבוסטון כבר הובילו 18- 1.

כנראה שמיאמי לא יקלעו כל כך רע במשחקים האחרים, כשהנתונים האלה כוללים 2/9 מחצי מרחק ו-1/7 בשלשות מהפינה, אבל מיאמי דווקא מתקשים בקליעה מהטווחים האלה בפלייאוף עם 37.7% מחצי מרחק (מקום 11) ו-30.1% בשלשות מהפינה (מקום 15). ההיט מצטיינים התקפית בעיקר בצבע ובניצול מיס-מאצ'ים בפלייאוף הזה, ואחרי שבאטלר ואדבאיו הוכיחו במשחקים הקודמים שגם נגד ההגנה של בוסטון הם מוצאים את המאצ'-אפ הנוח יותר עבורם, ההחלטה של יודוקה להביא יותר עזרה בצבע ולהמר יותר על קלעים עזרה לסלטיקס במשחק 4.

2. הקליעה של דאלאס.

במשחק 2 גילינו שיום טוב מחוץ לקשת לבדו לא מספיק כדי שדאלאס ינצחו בהכרח, אבל השילוב של יום שלשות טוב שלהם ורע של הווריורס כבר הספיק הפעם. לאורך 3 המשחקים הראשונים בסדרה לוקה עמד על 5 אסיסטים למשחק, וזה כשהוא מוסר 14.7 אסיסטים פוטנציאליים, כלומר מסירה לזריקה. במילים אחרות, האחוזים של המאבס בזריקות ממסירות של לוקה עמדו על 34.1%, ואלו המצבים הכי טובים שלהם לשלוש.
*עריכה – לעומת זאת, במשחק הרביעי לוקה חילק 13 אסיסטים פוטנציאליים שהפכו ל-9 אסיסטים, כלומר 69.2%.*

הפעם, המאבס חילקו 30 אסיסטים על 41 סלי שדה, ובעיקר אלו היו 9 אסיסטים של לוקה ו-8 של דינווידי, מה שהוביל ל-19/36 מחוץ לקשת ויתרון 99- 70 בסיום הרבע השלישי. למעשה, יש לדאלאס 6 קלעים בדאבל-פיגרס בניצחונות – לוקה, ברונסון, דינווידי, בולוק, פיני-סמית וקלבר – כששני האחרונים לא מגיעים לשם בהפסדים. בניצחונות, דינווידי עם 46% לשלוש, פיני-סמית עם 44.1%, בולוק עם 43.9% וקלבר עם 57.9%, כשבהפסדים רק בולוק עובר את ה-35% לשלוש ו-38% מהשדה מביניהם (41.7% לשלוש).

אם מסתכלים על לוקה, אז הקליעה האישית שלו בולטת יותר דווקא בהפסדים עם 34.3 לעומת 29.6 נקודות, 48.8% לעומת 43.9% מהשדה, 39.7% לעומת 31.3% לשלוש, 81.4% לעומת 72.4% מהקו, 57.2% לעומת 50.3% אפקטיבי ו-62.9% לעומת 54.6% טרו שוטינג. לעומת זאת, שאר המספרים שלו משתפרים בניצחונות – 11 ריבאונדים לעומת 8.7, 7.7 אסיסטים לעומת 5.1, 3.3 איבודים לעומת 4.6 ו-2.1 חטיפות לעומת 1.6.

הטיעון שאני רוצה לגזור מכל הנתונים האלה הוא כזה – כשההתקפה של דאלאס זורמת ועובדת טוב לוקה מתמקד בהפעלת האחרים ולוקח על עצמו פחות וכשמסתבכים קצת, ולכן האחוזים שלו יורדים, כי הוא לוקח יותר זריקות קשות. מצד שני, במקרים שהאחרים לא פוגעים דונצ'יץ' לוקח על עצמו יותר, ולכן כל הנתונים האחרים שלו יורדים, אבל הקליעה שלו משתפרת כי גם כשההגנה מתמקדת בו הוא יודע לייצר לעצמו מצבים.

3. שחקנים שעשויים לקבל דקות במשחק הבא.

בהמשך לשני הסעיפים הקודמים, אריק ספולסטרה וסטיב קר עשו כמה שינויים בדקות שרובן היו "זמן זבל", לפחות עד שפתאום דאלאס קלטו שהם רק ביתרון 8, אבל שתי הקבוצות המפסידות הרוויחו אולי כמה דברים שהן יכולות לקחת עם החזרה למשחק 5 הביתי.

דאנקן רובינסון – שיחק 4 דקות ב-2 הניצחונות, וב-2 ההפסדים קיבל יותר דקות בפיגור גדול, אבל עד הרבע הרביעי של המשחק הרביעי הוא עמד על 10 נקודות מצטברות ב-5/13 מהשדה ו-0/8 לשלוש ב-23 דקות בסך הכל. אולם, ברבע האחרון, אותו הוא שיחק במלואו, תפר רובינסון 4/6 לשלוש (יחד עם עוד 2 החטאות ל-2), ואולי החזיר לעצמו את הביטחון בזריקה מבחוץ. במיוחד אחרי שבוסטון קצת זנחו את החילופים האוטומטיים בהגנה, איום אפשרי של קלעי אוטומטי כמו רובינסון מחוץ לקשת יכול להיות קריטי מאוד בהמשך הסדרה.

ויקטור אולדיפו – במשחק 3 אולדיפו הוצא מהרוטציה במחצית הראשונה, והוחזר בלית ברירה בגלל הפציעה של באטלר, והוא היה מעולה הגנתית, אבל התקשה התקפית. לעומת זאת, במשחק 4 הוא קלע 18 מתוך ה-33 של מיאמי במחצית הראשונה ב-5/7 מהשדה לעומת 6/33 של כל היתר, וחילק 6 אסיסטים, כולם במחצית השנייה, כך שיכול להיות שההיט הרוויחו חיזוק משמעותי התקפית להמשך.

ג'ונתן קומינגה – בסדרה הזאת קומינגה מצא את עצמו מחוץ לרוטציה, לפחות עד שאוטו פורטר נעדר מהמשחק האחרון. הבחירה ה-7 בדראפט האחרון פתח אגרסיבי את משחק 4 ויזם הרבה, אבל לרבע האחרון הוא נכנס עם 7 נקודות ב-2/7 מהשדה. עם זאת, ברבע האחרון הוא נכנס היטב התקפית וקלע 10 מתוך ה-39 של הווריורס ברבע, וייתכן שזה יעניק לו את המומנטום והדקות בהמשך.

מוזס מודי – כבר במשחק 2 נכנס מודי לרוטציה במקום דמיון לי ותרם הגנה טובה, אבל רק ליקט מעט שאריות עם 3 נקודות ב-1/4 מהשדה ב-26 דקות במשחקים 2-3. מודי הוסיף עוד 2 נקודות ב-1/4 ב-11 דקות ב-3 הרבעים הראשונים של משחק 4, אבל אז הגיע הרגע שלו עם 2 שלשות רצופות שהקימו לתחיה את המשחק לרגע, ואולי גם הביאו לו ביטחון לקחת על עצמו יותר בדקות המנוחה של סטף, בהן הווריורס מתקשים מאוד לאורך כל הסדרה.

נמניה בייליצה – בייליצה פתח את הפלייאוף עם 8 ו-10 נקודות ב-2 המשחקים הראשונים נגד דנבר, אבל אחרי משחק 3 הוא יצא מהרוטציה וחזר רק ב"זמן זבל" או כשהגבוהים האחרים היו בבעיית עבירות. קצת פחות מ-3 דקות לסיום הרבע השלישי הוא עלה הפעם, ולא ירד מהפרקט עד לסיום, גם כשסטיב קר החזיר את הכוכבים. 4 נקודות ו-3 ריבאונדים ואסיסטים של הסנטר הסרבי הטוב ביותר שעדיין בפלייאוף ברבע וקצת האלה אולי ישכנעו את סטיב קר לנסות להשתלט על הצבע עוד יותר, כשבהגנה התפקיד הוא בסך הכל לעמוד ליד מקסי קלבר.